ניסוי בקטנה
כאשר אנחנו נכנסים לחנות בקניון המוח שלנו נחשף לעשרות אם לא מאות גירויים חדשים שאת כולם הוא אמור לעבד תוך מספר שניות על מנת לעזור למערכת קבלת ההחלטות שלנו לקבל את ההחלטה הנכונה ביותר עבורנו. החל מהריח בחנות דרך מיקום המוצרים, הצבעים של המוצרים, עיצוב הפנים, התאורה, המוזיקה ועוד ועוד..
אז כמה נתונים המוח מעבד בשנייה?
מערכת 1 (לקריאה על מערכות 1 ומערכת 2) פועלת ללא הפסקה, היא מעבדת כל שבב מידע שנקלט בחושינו, למערכת זו יש יכולת עיבוד אדירה של 11 מיליון סיביות לשנייה, בכל רגע נתון מערכת 1 מעבדת מיליוני שבבי מידע שהיא מקבלת מהסביבה ועל בסיס נתונים אלה היא עלולה לקבל את ההחלטה הבאה שלנו.
לשם השוואה, מחקרים רבים הראו שיכולת העיבוד של מערכת 2 היא מוגבלת מאוד, ונעה בממוצע סביב 2 ± 7 פריטים. כלומר, אם נבקש מאדם לזכור רשימה של ספרות אותן נקריא לו פעם אחת, רובם המוחלט של האנשים יצליחו לזכור 5-9 ספרות בלבד.(מכון דוידסון)
יכולת העיבוד של מערכת 2 נעה בין 40 – 50 סיביות לשנייה, זהו פער עצום בין היכולת של מערכת 1 לקלוט אלפי שבבי מידע בשנייה ובין היכולת של מערכת 2 להצליח לזכור 5-9 ספרות בהקראה אחת.
זו הסיבה שאיננו מסוגלים להתרכז בהרצאה כאשר יש הסחות דעת לידנו(מישהו משוחח, דלת נפתחת ונסגרת וכו..) המוח שלנו לא מצליח לפקס את הריכוז רק לנאמר על ידי המרצה ולכן איננו מצליח לזכור מה שהוא אמר לעומת זאת לפני תחילת ההרצאה המוח כבר עיבד מאות נתונים על המרצה והסביבה החל מסוג הנעליים שהוא לובש דרך הגובה שלו, צבע העניבה, הריח באולם ועוד..
מה היה קורה אם?
אז מה היה קורה אם כל ההחלטות שלנו היו צריכות להתקבל על ידי מערכת 2? מערכת שלא מצליחה להתרכז בדבר אחד אם יש לה הסחות דעת מסביב, נסו לחשוב כמה הסחות דעת יש בקניון, בסופר, בנהיגה, ברחוב, בעבודה, אנחנו מוסחים 24\7 על ידי דברים אחרים. אם מערכת 2 שלנו הייתה צריך לקבל את כל ההחלטות שלנו כנראה שלא היינו מצליחים לתפקד, רק קבלת ההחלטה איזה דגני בוקר לאכול בבוקר הייתה מתישה אותנו. בדיוק בגלל בעיה זו המוח משתמש במערכת 1 כמעט בכל תהליך שלא מצריך חשיבה מרובה וזאת על מנת לקצר תהליכי חשיבה ולהתקדם הלאה, קיצורי הדרך האלו הופכים את מערכת קבלת ההחלטות שלנו לכלי פיצוח שבמידה ונצליח להבין מה הם קיצורי הדרך האלו נוכל דיי בקלות להשפיע על תהליך קבלת ההחלטות של האנשים מסביבנו.
פסקת בונוס…
ניסוי מעניין שבוצע על בסיס נושא זה של המאמר היה כאשר הציבו קופת צדקה למימון הקפה והחלב במטבחון במקום העבודה, יום אחד החליטו לשים על מקרר המטבחון מדבקה עם זוג עיניים שמסתכלות על האנשים שמכינים את הקפה, האנשים לא שמו לב ולא הבינו את המשמעות של העיניים על המקרר אך לאחר תקופת המחקר גילו שעצם הצבת העיניים על המקרר גרמה לעלייה משמעותית בכמות "הצדקות" שאנשים שלשלו לתוך תיבת הצדקה, מבלי שהעובדים שמו לב העיניים על המקרר גרמו למערכת 1 לעבד את שבב המידע הזה כאילו מסתכלים עליהם כאשר הם מכינים את הקפה וזה עודד בצורה עקיפה אנשים לתרום לטובת הקפה והחלב במשרד (כי הראי כולנו רוצים להיראות טוב בעיניי הסביבה ולא אנוכיים נכון?)
רוצה לקבל אחד לחודש מאמרים נבחרים?
_______________________________________________
מקורות :
פ' בארדן, פענוח הצפון השיווקי
